בשמחה. שורה שאת מתחיל בסימן > תהיה ציטוט.
אם תתחיל שורה חדשה אחרי השורה עם הציטוט, היא תחשב כשורה חדשה בתוך הציטוט. כדי לצאת מהציטוט צריך שורה ריקה בין הציטוט לבין המשך הטקסט.
שורה מצוטטת
שורה חדשה בתוך הציטוט
שורה חדשה עם שורה ריקה בין לבין.
תהנה =]
לכל רוע אפשר למצוא מניעים ונסיבות אם מתאמצים לחפש
יותר מזה. אני בעד לצאת מנקודת הנחה שכל רוע הגיע מנסיבות כלשהן, בלי להחשיב אותן מיד כנסיבות מקלות, חלקן מהנסיבות אינן. אבל יש נסיבות להכל ושום דבר אינו "פשוט כך".
האם זה אומר שצריך לבדוק מדוע הנאצים או דעאש היו כל כך מרושעים, הרי אולי הם בסך הכל תמימים שהנסיבות גרמו להם לעשות את שעשו?
האם כדאי לבדוק? תמיד.
האם היו תמימים? ממש ממש סביר להניח שלא.
למה כדאי לבדוק? בשביל ההסטוריה לא תחזור על עצמה. אם אנחנו לא מבינים את הנסיבות שגורמות לאומה תרבותית כמו גרמניה להפוך לסיוט בינלאומי, איך נזהה את הנסיבות הללו לפני שהופכות לסיוט בעתיד? או בהווה...
זה בדיוק אותו הגיון שמוביל מהפכה פילוסופית ברפואה ובפסיכולוגיה בכמה עשרות שנים האחרונות, טיפול בסימפטום הוא טוב ויפה, אבל אם אין הבנה של שורש הבעייה - אין טיפול אמיתי.
אני חושב שיש מידה של קיצוניות. ואם מישהו עושה משהו שאני תופס כמאוד מאוד "רע" אני חושב על להרחיק ממני את הרוע בכל אמצעי שנדרש. ואני לא אחפש בשבילו הצדקות וסיבות.
כן. אין סתירה, וכמו שכבר רשמתי, גילוי והכרה בנסיבות הרוע אינן שוות להצדקת הרוע.