בתוך תוכי אני שיפוטית , זה לא אומר שאני מטיחה באנשים מה שמתחשק לי.
זה לדעתי עניין של חינוך שאדם מקבל מה מותר ומה אסור ודרך זה הוא רואה את העולם.
ההבנה שזה לא תמיד טוב להיות כזו היתה כשקראתי את הספר "שאנטרם" בו בין היתר מתוארים החיים של אנשים שנמצאים בשולי החברה בהודו כמו זונות, מצורעים ואסירים והשלווה בה הכל מתקבל כי יכול להיות גרוע יותר
ההבנה הזו גרמה לי להגיע לדרגה הכי קרובה לאי-שיפטיות וזה אומר שאם אתה מודע לדברים אתה יכול גם להשתפר.
ספר מרשים!
מעניין שבדיוק היום קראתי כתבה שבהודו כלבים משוטטים התחילו לתקוף ילדים כי הממשלה סגרה את בתי המטבחיים.
בדיוק כפי שהוא מתאר בספר.
https://www.google.co.il/amp/s/www.haaretz.co.il/amp/news/world/asia/.premium-1.6114527